מסיבת רווקות במסורת היהודית
הרעיון של מסיבת רווקות במסורת היהודית מגיע כצורת טקס מעבר מעולם הרווקות לעולם הנישואים. הטקס שהתחיל במין הגברי כדי לעזור לגבר בהפנמת המסר בכך שהוא מחויב לאישה אחת, הפך בתחילת שנות העשרים של המאה קודמת גם לנחלת הנשים לדוגמא בארצות הברית החברות הטובות היו קונות מתנה לכלה שבדרך.
ביהדות היו אין ספור טקסים דומים למסיבת הרווקות לאישה לפני החופה שכללו תכנון מסיבת רווקות כמו היום.
הטקסים נערכו סביב הטבילה במקווה וטקס גזירת הבד משמלת הכלה לדוגמא:
בסוריה הנשים היו עורכות מסיבה לכלה ערב ההליכה למקווה והיו מעניקות מתנה לכלה.
באפגניסטן ביום השלישי שלפני החופה היו נערכות לכלה הדרכה לקראת חיי הזוגיות וטקסי יופי.
בלוב הייתה נערת ליל תהלוכה שבה בנות המשפחה והחברות של הכלה היו מלוות אותה לטבילה במקווה בליווי תופים, צהלולים ושירה.
בטוניסיה באי ג'רבה יום לפני החתונה הנשים היו שרות מסביב לכלה תוך שהן מורחות אותה בבצק. במקום ליל מסיבת רווקות היה את "ליל הבצק".
טקסי הנשים במסורת היהודית לפני החתונה הקדימו במקצת את התרבות המערבית.
במרוקו - ערב הנישואים היה קיים טקס החינה שהינו טקס מעבר שבו הנערה הופכת לאישה. אחד מהפירושים לחינה ח- הפרשת חלה. נ- נידה וטהרה - ה -הדלקת נרות.
בהודו- לכלות הקוצ'יניות היה עורכים "שבת כלה" לפני החתונה. הכלה שבדרך הייתה יושנת אצל אחותה הגדולה ביום שישי והנשים היו מגיעות אליה לחוגוג. אחות החתן הייתה מביאה במתנה שתי שמלות.