הנרי דיוויד תורו כתב "איני מכיר עובדה מעודדת יותר מיכולתו הבלתי מוטלת בספק של אדם, לרומם את חייו במאמץ מודע" .

עבודת צוות לא פעם קשורה ללקיחת סיכונים. גם אנחנו כאנשים בודדים לא פעם מתקשים לעשות שינוי או לקחת סיכון, אולם מסתבר שלעיתים בקבוצה קל יותר לקבל את ההחלטה.
הכל הכל אי שם במאה הקודמת בשנת 1961, גימס סטונר תלמיד לתואר שני בדק את ההנחה הרווחת אז כי הקבוצה היא יותר שמרנית מהפרטים המרכיבים אותה. 
כדי לבחון זאת הוא בחר בתלמידי מנהל עסקים ובמחקר מצא שלאומת היחיד הקבוצה מעיזה יותר. 
תוצאות המחקר הפתיעו ולכן חוקרים אחרים כגון ולך, בם, וקוגן החליטו לבדוק את ממצאיו של סטונר והתוצאות תאמו לאלה של גימס סטונר קרי הקבוצה מעיזה יותר לאומת הפריטים שמרכיבים אותה. דרך אחת המסבירה ממצאים אילו קשורה לתופעה הסוציולוגית "מעתק נטילת סיכון". (היחיד והסדר החברתי י. שורצואלד : מעתק נטילת סיכון).
את המושג של "מעתק נטילת סיכון" ניתן לקחת ולנתח תופעות חברתיות נוספות ובהקשר שונה במקצת.
במלחמת העולם השניה דיווחה חיילים גרמנים כי היה להם קל לבצע פקודה כשהם חלק מהמחלקה כך שהאחריות בעצם לא נפלה עליהם אלא "על הקבוצה".
בארה"ב הברית המקרה המפורסם של "מעתק נטילת סיכון" היה בזה שאנשים שמעו מישהי צועקת לעזרה בגין אונס אולם אף אחד לא צלצל למשטרה כיוון שכולם חשבו שכבר מישהו עשה זאת קודם.
בישראל כולם זוכרים את המקרה של החותרת ואלופת הארץ יסמין פיינגולד אשר הייתה מתחת לפני המים 4 דקות בירקון עד אשר אבי טויבין קפץ למים והציל אותה. גם כאן היו אנשים שראו אותה טובעות ובכל זאת לא עשו דבר, מעבר לפחד האישי ממימי הירקון וכדומה קבוצת האנשים "העבירה את הנטל" מהאחד לשני.
האם בהכרך קל יותר לקחת סיכונים בקבוצה? בעבודת צוות יכולה להתגלות קונפורמיות ושמרנות. הדבר תלוי בלחץ שהקבוצה מפעילה וכן הדבר תלוי גם באישיותם של האנשים המרכיבים את הקבוצה.
ניתן לזהות את אישותו של האדם דרך מבחני אישיות, גרפולוגיה ועל ידי כך לבדוק האם הוא מתאים לקבוצה, ללקיחת סיכונים או לו. 

סטיבן קובי כותב בספרו על שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיבים ביותר כי לכל אדם יש שלוש מפות חברתיות המגדירות קיבעון או דטרמיניזם להסבר טבעו של האדם.

1. דטרמיניזם גנטי שבו הגנים עוברים בירושה ולכן "האדם הוא כזה".
2. דטרמיניזם נפשי שבו אופיי נקבע בעקבות הדברים שעברת בילדות והחינוך של ההורים.
3. דטרמיניזם סביבתי הווה אומר - הדברים קוראים לי בגלל הסביבה " בגלל הבוס שלי". 

על פי ממצאים שהעלה סטיבן קובי אנשים ראקטיבים יושפעו יותר מהאקלים החברתי , מהצורה שבה מתייחסים אליהם, הם מונעים מכורח הנסיבות והתנאים.
לאומתם אנשים פרואקטיבים מונעים "מדטרמיניזם נפשי " ונהנים מחופש הבחירה, הם מודעים ביכולתם לבחור כאשר מנחים אותם.
1. הרצון בעצמאות
2. דמיון
3. מצפון 
4. מודעות עצמית.

את אותה אקטיביות מתאר בצורה מיוחדת ומליצית חבר הכנסת סילבן שלום בראיון עם שרית ברזילי בספרה "סוד הסיפור המנצח", כך מבטא ח"כ סילבן שלום את הנושא " אני מאמין שמי שמשקיע מגיע ומי שמגיע משפיע. זה המוטו שלי בחיים והוא משלב בתוכו את ההכרה בכוחן של נחישות, התמדה ואקטיביות. מי שפועל לפי המדדים האלה, מובטחת לו הצלחה. אני מציב לעצמי מטרות שאפתניות ומשחק את משחק החיים על ידי טיפוס על הרים. תחיחה מטפסים על הר נמוך ולאחר מכן כל הר גבוה יותר, כאשר אתה נמצא בפסגה אין בכך ריגוש. הריגוש הוא בלהגיע לפסגה. אני נהנה מאוד מאתגרים."

הערכה היא אם כך שאנשים פרואקטיבים יכולים למשוך את הקבוצה ללקיחת סיכונים ואולי לקחת סיכון יתר, בעוד אנשים ראקטיבים ימשכו את הקבוצה כלפי שמרנות.

להרצאות בתחום פיתוח עבודת צוות ניתן ליצור קשר ישירות ל050-5711160 או 
לטלפון/פקס 03-5590868