"כשהסוהרת הגיעה לתא כדי לקחת את אמי לחדר העינויים, סוהרת אחרת דאגה לשאת אותי, היו מובילים את אמי אל חדר עם חלון קטן, שם היו קושרים אותה בקשירת בננה כשהרגליים למעלה והראש למטה ומכים את כל חלקי גופה בשוט בזה אחר זה. אמי נתפסה יחד עם חבריה כשניסו לעלות מאתיופיה לארץ ישראל מתוך ציונות. באמהרית יש משפט "אדם ששוכח את עברו, יטעה כל ימי חייו" (מתוך ספר הפתגמים "עשן ואמיץ" של הסופר דניאל בלטה).
אלמז זרו היא חוקרת, סופרת, אקטיביסטית חברתית מגיל 15 למען קהילת יהודי אתיופיה, חברת מועצת העיר לוד, מרצה על קהילת אתיופיה בארץ ועל תרבות אתיופיה באפריקה.
ספרי על עצמך אלמז זרו – נולדתי בעיר גונדר שבאתיופיה, בבית חולים צ'צ'לה. הגעתי לארץ ב-1985 דרך אדיס אבבה בגיל 4. אבא שלי עלה לבד ב-1982, אני אמי ואחי דרור ז"ל עלינו ב-1985 היינו במרכז קליטה בכפר סבא ומשם עברנו להתגורר בלוד ואחרי תקופה אבא שלי עבר לגור איתנו. למדתי משפטים, הייתי עיתונאית ועוזרת פרלמנטרית של השר מיכאל איתן. התמודדתי וזכיתי לנהל את הפרויקט בהסתדרות הציונות באיסוף והנצחת שמות יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.
כילדה אתיופית איך הייתה הילדות שלך בארץ? מורכבת ולא אופיינית. מגיל מאוד צעיר הבנתי שיש לי מטרה, להיות שופר של ההורים שלי ולכן אני לא יכולה להתנהג כמו ילדה ונערה שנולדו פה. שני הוריי ידעו לדבר אנגלית אבל עברית לא הייתה שגורה בפיהם ואני הייתי זאת שמתרגמת להם ולכן האחריות רבצה על כתפיי. היה חשוב לי להיות תלמידה חרוצה, מגיל קטן אני כותבת שירה, אהבתי את השפה העברית, במקום לשחק בהפסקות בבית הספר הייתי קוראת ספרות, מעגל החברים שלי כילדה היה מצומצם עד מאוד, בנות בכיתתי נהגו להקניטני, לנדות אותי וללעוג על מוצאי כך שהספרים היו חבריי הטובים ביותר.כשהייתי בכיתה ו' נערך חידון וזכיתי במקום הראשון. הלימודים גרמו לי להרגיש שאני יכולה לעבור כל מכשול. יצרתי חומת הגנה דרך השפה העברית.
.jpg)
"נקודת המפנה בחייך?"- 24.1.1996 "פרשת תרומות הדם" נסעתי באוטובוס ללימודים ושמעתי ברדיו שמדברים על תרומות הדם של עולי/ות אתיופיה שנזרקות עקב חשד לאיידס. ביקשתי מהנהג להגביר ובאותו רגע החלטתי לרדת מהאוטובוס ולחזור הביתה. הצטרפתי להפגנה עם אבא שלי בירושלים, כשריססו אותנו בגז הרגשתי שאני לא שייכת, שם פגשתי אדם בשם אורי גנני שהציע לי להגיע לדיון בכנסת, הגעתי לכנסת יחד עם אמי שנשאה בזרועותיה את אחותי הקטנה, היה חשוב לי כנערה בת 15 להביע את הקול הצעיר מול שר הבריאות אפרים סנה והנוכחים שם. בדיון כתבתי שיר שפורסם בעיתונות שבו אני מייצגת לא רק את עצמי אלא את דור ההמשך שרוצה שיראוה וחפץ לחיות כשווה בין שווים. כאשר אני מתבוננת במציאות העכשווית בעירי, העובדה שלפניי לא היה חבר/ת מועצה יוצא אתיופיה בלוד ולנוכח המצב החלטתי לפעול מתוך רצון לשנות ולהשפיע למען האחר וההצלחה שלי כחברת מועצה מראה שאם רוצים ניתן להביא לשינוי והשינוי הזה מתחיל בי ומתחיל בנו. הבחירה ללמוד תקשורת, משפטים, להיות כתבת הם תוצאה של החלטה לאור החוויות שלי כעולה חדשה, כבת להורים אסירי ציון,כילדה, כנערה וכמתבגרת.
.jpg)
"מה הביא אותך לכתוב את הספר "הימים הנוראים- קופו קן"? שמו של סבא רבה שלי היה טואבה מלקו שפירושו "משהו מיטיב ויפה" ובשמו המלא לצד התואר ליקה כהנת קס טואבה מלקו זצ"ל. הוא עמד בראש הנהגה הרוחנית של יהודי אתיופיה בין 1936-1963. אני מאמינה שכדי לצעוד קדימה צריך להיאחז בעבר. לאחר שברשתות החברתיות הופצו שמועות לא נכונות על התקופה בה הוא חי, זה היה טריגר חזק להוציא ספר כדי לעשות צדק ולחשוף את האמת. אז גילתי ש-12 מנהיגים מתוך הקהילה היהודית באתיופיה וביניהם סבא רבא שלי שפנו בכתב לקיסר היילה סלייסי ובקשו להפסיק את היחס המפלה וההרג כלפי יהודי אתיופיה ושיאשר להם לעלות לארץ וזה "קמצוץ היסטורי" ובהרצאות שלי אני חושפת עובדות מדהימות.
מדוע הנישואים של הוריך באתיופיה היו פורצי דרך? אמא שלי התחתנה כשהייתה בת 15 כשאבא שלי מבוגר ממנה ב-14 שנה, הם התחתנו מתוך אהבה ולא מתוך שידוך כפי שהיה נהוג בתרבות האתיופית בעבר. הם הכירו בבית הספר שבכפר "אמבובר" כתלמידים. זה ישמע מוזר אבל החינוך בבית הספר היהודי באתיופיה לא היה לפי גיל, רוב הילדים עסקו בעבודת החקלאות וסייעו בפרנסת משפחותיהם, לכן כל אחד למד בזמן שיכל ובאישור המשפחה, יש לציין שלא היה חוק חינוך חובה.
"מה עשו הוריך כדי לעלות לארץ"? אבי ואמי הוכרו כאסירי ציון לאחר מאבקים ממושכים שניהלתי בהיותי תלמידת בית ספר מול מחלקת אסירי ציון של משרד הקליטה. אבי נכלא ב-4 בתי כלא שונים באתיופיה, אחד מהם כשניסה לחצות את הגבול ולהגיע דרך קניה, אהי הוכה ועונה קשות עד שבסופו של דבר עלה דרך סודן. כאצן באתיופיה הוא היה צריך להשתתף באולימפיאדה אבל רק בשל יהדותו נמנעה ממנו ההשתתפות. האמונה שלו והיכולת שלו לנגן בכלי שנקרא "מסנקו" הצילה את קרובי משפחתו לאחר שנודה לו שרוצים להוציא אותם מהכלא להורג הוא ניגן על הכלי בפני הסוהרים בצורה כל כך מרגשת והם החליטו לבטל מעליהם את רוע הגזירה. המדהים שבסוף שני הורי הגיעו ונפגשו באותו בית כלא שבגונדר!
"מה לגבי נשים מנהיגות בקהילה האתיופית" – בקהילת יהדות אתיופיה באתיופיה, היו מנהיגות כמו המלכה יהודית בת למשפחת גדעונים שמלכה במשך 40 שנה .בספר השני שלי "גיבורות בעל כורחן"אני כותבת על כך. נפרדתי מבן זוגי בין היתר כשהבנתי שהמערכת הזוגית הגבילה אותי בכתיבת הספר, נשים לא צריכות להיות כנועות ולהישמע לתכתיבים, כשאין חירות בזוגיות חובה לבחור בחרות! אישה שלא מאושרת ולא נותנים לה להתפתח תישאר כבויה וחייה יחלפו בפניה.
"האם באתיופיה היו יהודים עשירים?" כן! לאורך כל השנים יהודים לא הורשו להיות בעלים של אדמות. בגלל זה השם פלאשים "אדם ללא אדמה". נוצרים ומוסלמים הורשו להחזיק אדמות. היהודים רצו להיות חופשיים, לנהל אורח חיים דתי, לנהל ולהתנהל בלי הפרעות ואז הוקצו להם כמה אדמות בסיועו של ד"ר יעקב פייטלוביץ והחוקר האיטלקי אלברטו קרלו שתיווך מול השלטון האיטלקי. היו יהודים שגרו באדיס והיו להם בתים, רכבים. היהודים בחרו להתגורר בכפרים כקהילה סגורה ולא להגיע לעיר מפני החשש להתבוללות.
"מיתוס שהיית רוצה לנפץ "- חלק מהציבור הישראלי חושב שיהודי אתיופיה הם אנשים מסכנים שעלו ממניעים כלכליים וביקשו להתפתח כאן בישראל, זה לא היה המצב. קהילת יהודי אתיופיה הייתה חזקה, הצמיחה מנהיגים מתוכה כולל מלכים כמו הגדעונים ועומדת מאחוריהם שושלת והיסטוריה כל כך חזקה שיכולה לתרום ומפה אני שואבת את ההשראה שלי,עליית יהודי אתיופיה היא ממניע אחד ושמה: ציונות!
הצבתי לעצמי מטרה מתוך רצון בחירה כשכתפיי נושאות שליחות מאוד גדולה של אישה שמקבלת ערכים וניזונה מעברה המפואר של קהילה עם הרבה חוזקות, עם היסטוריה ענפה ותרבות מדהימה. הציונות והכמיהה לציון מושרשים אצלנו מינקות. סבא רבא שלי זצ"ל היה ממייסדי כפר "אמבובר" והקים את בית הכנסת בטרם בנה את ביתו, בית הכנסת הפך להיות מרכז רוחני ושם הוחלטו החלטות גורליות כמו לשלוח נערים/ות בשנת 1954 לישראל שילמדו עברית בכפר בתיה ולאחר מכן שישובו לאתיופיה כדי שילמדו בבתי ספר, אחת מהם היא דודתי מלכה אדגך. אני רואה חשיבות בהנגשת ההיסטוריה והתרבות של יהודי אתיופיה וזאת למען ידע הציבור הישראלי והדור הבא את עוצמותיה של קהילת יהודי אתיופיה בעבר ובהווה.
להזמנת הרצאות על ההיסטוריה והתרבות של קהילת יהודי אתיופיה בארץ ובאפריקה- 0539656694 אלמז זרו.