זה מספר שבועות שישנה התקוטטות בין עיריית ירושלים לבין משרד האוצר ויותר נכון בין ראש עירית ירושלים ניר ברקת לשי באבד מנכל משרד האוצר. האם סדנת גיבוש בין השניים תוכל לעזור להגיע לפתרון מוסכם?
סדנת גיבוש היא שם קוד שבו עורכים לעובדים/ות מנהל/יםות קרובי/ות משפחה פעילות חברתית. הפעילות החברתית יכולה להיות משחררת, היא יכולה להתמקד בחידוד ההכרות בין הצדדים, היא יכולה לעסוק בתקשורת הבין אישית בין החברים/ות לעבודה. הסדנה יכולה לייצג תהליך חד פעמי ובמקרים מסוימים ייתכנו שיהיו מספר סדנאות גיבוש כחלק מסדרה כדי להביא לשינוי מהותי.
כבר מספר חודשים שבו ראש עיריית ירושלים מבקש הגדלת תקציב. על פי אמצעי התקשורת בעוד אגף התקציבים של משרד האוצר סבור כי צריך לעלות את תקציב עיריית ירושלים בחמישה אחוזים ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הגיע לסיכום עם מנכ"ל משרד האוצר באב"ד שי שהתקציב יגדל ב כ- שלוש מאות מיליון ₪ נוספים בתנאי שיהיה לזה מקור תקציבי אחר למימון. מיותר לציין שלא נמצא תקציב כזה ומאותה פגישה כנראה הסלים הסכסוך. (אולי כתוצאה מאי הבנה).
המשמעות - עד שלא יוחלט עיריית ירושלים לא יכולה להביא לאישור המליאה את תקציב לשנת 2017 וחמור מזה לתכנן כלכלית ופיננסית כיצד עוגת התקציב תתחלק בין המחלקות והאגפים. מי שהכי יסבול זה אגף הגזברות של עיריית ירושלים שברגע שתתקבל ההחלטה יצטרכו לעשות שינוים קטנים או גדולים בתקציב. מעבר לכך האופוזיציה יכולה לעשות מזה מטעמים.
השאלה למה לא נמצא מקור תקציבי אחר. הרי ידוע שמילונים עוברים בין תתי סעיפים בתקציב המדינה ותמיד יש רזרבה. וזה רק עניין של רצון טוב בכדי למצוא את הסכום המלא. ונניח שלא אפשר להגיע לעמק השווה כך ששני הצדדים יסכימו עליו.
התשובה – מערכת יחסים עכורה בין השניים שהתדרדרה לתוך עולם התקשורת שרק העצימה והסלימה את הקונפליקט עד לרמה שבה משרד האוצר הציע חשב מלווה לעיריית ירושלים מה שיכול לפגוע אנושות בניר ברקת הן בעצמאותו ובתדמיתו כראש העיר.. הדבר משול לריב בין שני אנשים כשהם לבד לאומת ריב שבו יש קהל שרואה את הריב ובכך מלבה את היצרים באופן טבעי. לכן הדבר הראשון שהמשטרה עושה היא לפזר את ההמון במקרים כאלה.
יש שני צדדים בשביל טנגו ולזירת אגרוף צריך 2 צדדים (מתאגרפים/ות). כיצד ניתן להחליף את זירת האגרוף בזירת טנגו. נראה כי סדנת גיבוש בין שני אנשי המפתח הללו היא הפתרון. אולם לא ניתן להסתפק רק בפעילות תקשורת בין אישית שתתמקד בהכרות בין השניים, למידה על סגנון התקשורת אחד של השני ואפילו לא ביצירת חוויה משתפת ומשותפת כמו נסיעה בסגוואי ברחבי ירושלים.
מה שצריך זה לבחור סדנה לניהול קונפליקטים או סדנת גישור, תוך לקיחת פסק זמן מהתקשורת. שדרכה הלהבות האישיות ויתנו לשכל הישר לנצח. כך שבסוף שני הצדדים ירדו בכבוד מין העץ ישר לציוץ מפוייס בטויטר.
סדנת גישור תתמקד בהגדרת העמדות מול האינטרסים של כל אחד מהצדדים מה שיוביל למיקוד הקונפליקט או הסכסוך, איתור חלופות והצגת אופציות, הערכה מחודשת ופתרון מוסכם. ובמקביל תתקיים בין השניים פעילות חברתית מוסכמת בין השניים.
אין תחליף ליחסי תקשורת תקינים בין דרג פוליטי לדרג המנהלי. כולם זוכרים איך אביגדור ליברמן קרא לראש הממשלה "שקרן, רמאי, תחמן" ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים, ברגע שאביגדור התמנה לשר הביטחון הכל נשכח כלא היה.
בפוליטיקה לא צריך לתת משמעות רגשית למילים או להצהרות אישיות יתר על המידה ודווקא הסכסוכים האישיים הכי גדולים נגמרים בהפי אנד. השאלה היא מי יהיה "המבוגר האחראי" שייקח את שני הצדדים להליך גישור או סדנת גישור כדי שתושבי/ות ירושלים יסבלו כמה שפחות