הכל התחיל כשהוזמנתי ליום הולדת ארבעים לעשות הרצאה בגרפולוגיה. ההרצאה הייתה קלילה ומשעשעת כמו תמיד צחקתי על עצמי, על הזוגיות שלי, דרך הכתב יד צחקנו על זוגיות של שאר בני המשפחה החברים, החברות ואפילו השכנים והשכנות שהגיעו.
אחד מהנושאים המרתקים שרוצים שאדבר עליהם הם החתימות וכמובן שהסברתי על משמעות החתימה וכיצד אפשר ללמוד על הרושם הראשוני לפי החתימה, ההבדל שבין חתימה לכתב יד.
באמת היה מאוד כיף אבל שום דבר לא הכין אותו למה שיקרה עוד מעוט. לקראת סיום ההרצאה בגרפולוגיה ביקשתי שיסתכלו על הכתב יד בצורה שונה. נתתי מספר דוגמאות שהבאתי אותן ואז החומות של כלת השמחה ביקשה את רשות הדיבור לשתף בסיפור אישי שלה ושל כלת השמחה.
לרגע היה שקט עכשיו תבינו היו אולי ארבעים איש וכולם היו במצב רוח טוב ולפתע שקט באולפן. האמא של החתן ששמה בשארי גאולה התחילה לשתף בסיפור שקרה בתחילת דרכים של הזוג שכבר הם כ-עשרים שנה יחד. הסיפור שהיא הולכת לשתף עד היום היא לא שתפה אותו וזה מה שהיה מפתיע.
היא מתחילה בכך שבפעם הראשונה שכלתה הגיע לביתה היא לא הכירה אותה כלל והיא עשתה עליה רושם אבל לא מעבר לזה. מאוחר יותר היא שמה לב שהיא כתבה מכתב והשאירה אותו על השולחן.
איך שהיא פותחת את המכתב היא רואה אדם עם אישיות מאוד מגובשת אדם שיש לו חוט שדרה והדבר מאוד מאוד מצא חן בעיניה והיא חשבה שזאת אכן בחירה נכונה. היא כמובן לא שתפה. עברו עשרים שנה והבקשה שלי גרמה לה להיזכר שאכן כתב יד יכול "לדבר" רק צריך להסתכל עליו. אז בפעם הבאה כשאתם רואים כתב יד תסתכלו עליו אולי הוא יגלה לך עוד משהו על האדם שמולך.
הזמנת גרפולוג לאירוע יכול לעלות דברים שאף אחד לא חשוב עליהם. בתמונה אני עם באשרי גאולה בסיום יום ההולדת.